מאת עו"ד רוני הרניק

לא מזמן נכחתי בדיון במהלכו טען איש מדעי החברה כי לו היינו מעיינים בסקר בו האזרחים נדרשו לדרג את העבירות הפליליות החמורות והמזעזעות ביותר , היינו בוודאי מוצאים בין המקומות המדורגים ראשונים את עבירות המין המבוצעות בקטינים. אכן , הגיוני הדבר. ילדים , מעצם טבעם , הם נטולי הגנה ופעמים רבות נטולי הבנה מספקת לנסיבות ומשכך הם נופלים קורבן בקלות יחסית לכוח הפיסי או המניפולטיבי של אדם מבוגר. כאשר אדם מבוגר נורמטיבי שומע ילד , ועל אחת כמה וכמה ילדו שלו , מדווח דיווח שמשמעותו כי יתכן ונפל קורבן לעבירת מין – ההתרגשות והזעזוע גדולים ולא יפלא כי תגובתו היא בשלב הראשון הלם ובשלב השני התפרצות כעס או תגובה אחרת בלתי נשלטת.

מאת עו"ד רותם גלעדי

פעמים רבות, הן במסגרת עבודתי, ולפעמים סתם במסגרת חברתית כזו או אחרת, אני שומע את המשפטים המוכרים: "המערכת 'דפקה' אותי" או "הפקידים הם חבורה של אוכלי חינם" וכד' – מי היא בדיוק אותה "מערכת"? האם היא עד כדי כך נוראה? ומהי הדרך הנכונה והיעילה להתמודד איתה?

לקריאת המאמר לחץ כאן  

מאת עו"ד אהרן (רוני) הרניק

לפני מספר ימים שוחחתי עם גננת צעירה הנחשבת "כוכב עולה" בתחום החינוך לגיל הרך. הבחורה (שהיא גברת מרשימה למדי) הזדעזעה ממקרה שחוותה עת נאלצה להתמודד עם תלונה שהוגשה כנגדה על תקיפה והתעללות באחד מילדי הגן. המדובר , טענה הגננת , בילד בעייתי שסבל מהתפרצויות זעם קשות ובלתי ניתנות לריסון. באחד המקרים זעם הזאטוט על חברו והחל להכותו נמרצות ולזרוק חפצים. מאחר שהרגישה כי העניינים יוצאים מכלל שליטה , הושיבה הגננת את המתפרע על כיסא המיועד לילדים בגיל הרך וחגרה את רצועות המושב לגופו למורת רוחו ולמרות התנגדותו הפיסית (שלטענתה לא הייתה מביישת את צ'אק נוריס בימיו הגדולים). משנודע לאימו של הנער (שספק אם הייתה זוכה בפרס "מחנכת השנה") כי הגננת קשרה את בנה לכיסא אצה רצה והגישה תלונה במשטרה.